מאישה לאישה

איך להיות אישה שיודעת את ערכה ומכירה בכוחותיה.

איך לזהות את השפע בחיים וליצור ממנו פרנסה?

איך מיישבים את הפרדוקס בין היותנו יוצרים של המציאות שלנו, לבין הצורך לקבל את מה שקורה?

כיצד יכולה תבונת המחזוריות הנקבית לשפר את חיינו? איך משפיעים מחזורי הירח והשנה על האנרגיה והפוריות שלנו? מהי החשיבות של תכנון שנתי בהתאם למחזוריות הטבעית?

איך להתמסר לחיים במקום להתנגד להם?

איך מצליחים לשמור על לב אוהב גם אחרי גירושין?

איך אפשר להתמודד מול סטרס וחרדה, למה חשוב לתת מקום גם לעצב וכעס ואיך כל זה יכול להוביל אותנו לקראת קבלת החלטות נכונה ובריאה יותר.

האם יש דרך אחת "נכונה" לחיות את החיים? איך מתמודדים עם אי-ודאות כשבוחרים בדרך חיים שונה?

כיצד לצאת מהמקום הקורבני ולהתמקד ב"איך כן" במקום "למה לא"

על התמודדות עם כישלונות, שחרור ציפיות, והתקדמות למרות מכשולים

על מנהיגות ועל היכולת לקחת אחריות על מה שקורה בחיים שלנו

על כוחה המטלטל של הבחירה בחיים ועל היכולת להפוך כאב לכוח מניע,

הכאב כמקור העוצמה שלנו הנשים: איך לראות בכל חלקי החיים חלקים יפים ושווים של הבריאה

על האמת מאחורי הצלחות גדולות ומהירות, על הריגוש של צמיחה מהירה לצד האתגרים שהצמיחה הזאת מביאה איתה והמחירים שאנחנו נדרשות לשלם בדרך

על המסע מחושך לאור, על התמודדות עם תחושת הסופיות וההכרה בערך החיים גם ברגעים הקשים ביותר.

על שינויים אמיצים, חציית פחדים, שליחות נשמתית ועוד

על הבחירה בחיים ועל הכוח שיש לנו לבחור בחיים גם ברגעים הקשים ביותר.

כשאנחנו קשובות לדרך שלנו, אנחנו מקבלות מימון אנרגטי וממגנטות אלינו את מה שמדויק לנו.

האגן שלנו הוא סנטר פנימי, מקור ידע שמכיל בתוכו את הטראומות שלנו, את הקשיים והצלקות שעברנו וגם פוטנציאל עמוק של אמת, של יצירתיות ושל מתנות שחבויות בתוכנו ומבקשות להתגלות.

גם בזמנים שאנחנו "ההולכים" לא רואים את הדרך, "הדרך" יודעת ומובילה אותנו תמיד למקום שבו אנחנו צריכים להיות

אנחנו נולדים לעולם הזה ככלי ריק, בידנו הבחירה במה אנחנו בוחרים למלא אותו.

מהי התנועה ההתפתחויות שאנחנו עוברות מדי חודש, מדי שנה ומדי מחזור חיים?

כניעה היא חלק מהחיים והאומץ להיכנע הוא חוזקה עצומה ולא חולשה

למה ללכת לאיבוד זה חלק מהדרך?

איך אני מתמודדת עם להיות משהו שהוא קצת אחר ממה שמצופה ממני

לפעמיים הגוף שלנו מבין עוד לפנינו

שכשאת מקשיבה לעצמך בכנות ובאומץ יש לזה הדהודים מאוד חזקים בחיים שלך

צריך אומץ כדי להיות קשובה לצרכים שלי ולשים אותי במקום הראשון

הרבה פעמים כשאני מתמודדת מול מצבים וקונפליקטים בחיים שלי ובמערכות היחסים שלי, אני שואלת את השאלה "מה האהבה הייתה רוצה עכשיו?"

כל אחד מאיתנו משמעותי פה ולקיום שלנו יש סיבה

איך הטראומות האישיות שלנו מנהלות את הבחירות שאנחנו עושות בחיינו?

איך לקחת אחריות על סיפור חיינו ולהפוך כל התנסות להרפתקה של גילוי עצמי.

״אדם המבין כי האור הוא ייעודו, נפתחים שערי שמיים בעבורו״

איך עבודה תודעתית יכולה לייצר לנו קפיצה קוונטית אל עבר מציאות חדשה לגמרי בחיים שלנו?

״כל מה שבא לפתחי גם אם הוא כואב הוא בסוף לטובתי״

בפרק הזה דיברנו על איך לפתח את שריר האומץ.

למה בתקופה כזאת דווקא המיניות והמגע יכולים לתת המון נחמה?

כשהייתי ילדה אמא שלי תמיד אמרה לי תסתכלי על הכוס המלאה, אבל כשסבלתי לא יכולתי לראות שיש שם כוס בכלל.

״הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול.

בתוך כל אחד מאיתנו יש שני חלקים שמנהלים באופן קבוע משא ומתן פנימי, היין והיאנג.ההכרות עם עצמנו יכולה לאפשר לנו לקבל החלטות בקלות ולממש את הפוטנציאל שלנו בכל תחומי החיים

זה הזמן להשתמש במשאבים שלנו ולהיות אלו שמצילות את עצמנו, לא רק בעבורנו, אלא גם בעבור היקרים שלנו.

הימים האלו מזמינים אותנו להיכנס פנימה ולשאול מה הבריאה מבקשת מאיתנו.

בפרק הזה דיברתי על להתעלות מעל הדפוסים האוטומטים שלנו שמשפיעים על המציאות שהתודעה שלנו יוצרת בחיינו

כשיש הרבה רעש בשדה הקולקטיבי והגוף הרגשי שלנו מופעל שעות נוספות יש כלים פשוטים שנוכל להשתמש בהם כדי להתמודד עם הפחד והחרדה

איך אנחנו יכולות להתחזק באמונה בימים אלו, לאור המציאות המורכבת שאנחנו חווים.

בפרק הזה דיברנו על להרגיש בבית, על הכוח שלנו לברוא מציאות ועל כך שיש בתוכנו כלים לברוא מציאות. כלים פנימיים שאנחנו יכולות להתחבר אליהם באמצעות מורים, כלים שונים או באמצעות הקשבה לפרקים האלה. יש דרך שבה אנחנו יכולות לגלות את כוחותינו ולנו כנשים יש כוח גדול בביחד שלנו וכוח גדול בתפילה שלנו.

בפרק הזה דיברנו על כוחה של האהבה, על ההחלטה להיות מאושרת ללא תלות בנסיבות, להנות מהדרך ולא להתמקד בתוצאה

בפרק הזה דיברנו על הבחירה בעצמנו ועל הבחירה לסלוח כאקט של בחירה בעצמי שנועד לתת לנו חוויית חיים יותר שלווה ויותר טוב בחיים שלנו.הפעם אירחתי את מירי מרים יזדי שחלקה איתנו את הסיפור מעורר ההשראה שלה על האשמה שהיא החזיקה במשך שמונה שנים שאפשר להגיד שניהלה את חייה.

כשאנחנו בוחרים ללכת אחר החלומות שלנו יש לזה מחיר..אבל גם כשאנחנו בוחרים לא ללכת אחרי החלומות שלנו אנחנו משלמים מחיר, נשאלת השאלה איפה נשלם מחיר יותר כבד או שאולי כדאי שנשאל איפה נמצא הרווח היותר גדול?

לנטישה פנים רבות… לפעמים אנחנו יכולות להסתובב בתחושה שאחרים נטשו אותנו….יכול להיות בן משפחה קרוב, בן זוג או אפילו הבורא בעוד שאנחנו אלא שנוטשות את עצמנו.

מאז שאני זוכרת את עצמי חיפשתי בית שיש בו אהבה ללא תנאי…כל דבר שקרה לי השפיע עלי, גרם לי לאשמה והלקאה עצמית, טלטל אותי.רק שנים אח"כ זכיתי לבנות בתוכי בית אוהב שאני יכולה לשכון בו, בית שיש בו משאבים פנימיים שמאפשרים לי לצלוח את אתגרי החיים.

את רוב חיי ביליתי במרדף…מרדף אחרי תארים, תעודות, אישורים חיצוניים.היתה לי הזכות להשיג את כל מה שסיפרו לי שיעשה אותי מאושרת לפני גיל 30.מקצוע נחשב, זוגיות רצינית, עבודה מכובדת ולהפתעתי הרבה לא חיכה שם אושר.למה זה היה ככה?

אנחנו עוברות כבר תקופה בשער מאוד גדול שבו אנחנו מתפשטות מצורה מוכרת שלנו ולובשות צורה חדשה….לפעמים זה בא עם תחושה של אובדן, פרידה, ממשהו מוכר וידוע.

לפני כשמונה שנים חיי השתנו ללא הכר… יש את מיטל של לפני ומיטל שאחרי ובהרבה מובנים הן שתי נשים שונות.

אמא תספרי לי סיפור מפחיד, חדש, שלא שמעתי אף פעם, על מכשפה…. ככה אורי מבקש ממני בכל לילה. כשאני מספרת לו הוא תמיד שואל…אמא, היא רעה? כן, אני עונה. ואז הוא שואל…מה קרה לה? כי משהו באינטליגנציה והתום הילדי שלו מבין שהיא כנראה עברה משהו בחיים שגרם לה לסגור את הלב שלה.

בין המצרים זה זמן שבו אנחנו פוגשים את המקומות הצרים בתוכנו..הערוץ שעליו אנחנו מכוונות, בדומה לרדיו, יקבע את מה נקלוט, כלומר התדר שלנו הוא שקובע מה נמגנט לחיינו, איזה מחשבות נחשוב, מה נרגיש ואיזה מציאות נזמן לחיינו.מה שתומך בי בזמן הזה זה הסביבה שבה אני נמצאת והתכנים שאני צורכת.

כשהייתי צעירה הערך העצמי שלי היה נמוך.לא ראיתי את עצמי בכלל ומה שחשבתי על עצמי הדהד לי כשיקוף דרך הערות מקטינות שקיבלתי מהסביבה. אוליב היה כינוי גנאי שכינו אותי בו…רק שנים אח"כ הבנתי שהערך העצמי הנמוך שלי גרם לי לפרש את המציאות בצורה מסוימת שלא היה לה שום קשר לאמת.

ישבתי על הרצפה בחדר, מסביבי מאפרה מלאת בדלי סיגריות….משהו בחיים שאני חייה הרגיש כאילו זה לא החיים שנועדתי לחיות…זה היה כאילו אני משחקת תפקיד ראשי, בחיים של מישהי אחרת.

איך לא להישבר במעברים

במשך שנים לא נתתי לרצונות האמיתיים של הלב שלי מקום.

"מבחינתי כל העולם הוא מתנת יום הולדת שניתנה לי כדי להעשיר ולהשביח אותי עד יום מותי"

"מבחינתי כל העולם הוא מתנת יום הולדת שניתנה לי כדי להעשיר ולהשביח אותי עד יום מותי"

איך לחיות חוויית חיים יותר שלמה?

בלילה הזה הרגשתי את הכאב הכי גדול והשמחה הכי גדולה שהרגשתי בחיי.

שנים חייתי לפי הרצונות של הסביבה שלי…

איך אנחנו אומרות למה ששלנו היי ולמה שלא שלנו ביי?

זה לא תמיד פשוט לבחור בחיים….

כשאנחנו צועדות לעבר שער של חירות, סביר להניח שנפגוש דפוסים אוטומטים בעצמנו שגורמים לנו להיות בעבדות.

כשאנחנו הולכות בדרך שלא הלכנו בה בעבר המהות האמיתית שלנו מתגלה.

שש בבוקר, יום שבת, בעודי ישנה גל גדול מכה בי ומעיר אותי משנתי…

כשאנחנו עוברות בתעלת לידה אנחנו כמו בתהליך של התרוקנות…