כשאנחנו מחזיקות איזו שהיא אשמה למישהו או בוחרות להוציא אותו מהחיים שלנו, זה לא באמת שהוצאנו אותו מהחיים שלנו. זה להפוך אותו הכי קרוב, הכי נוכח, כמו לשים סלע בסלון בבית שלנו ולנהל שיחה יומיומית בראש שלנו.
אנחנו מנהלות איתו מערכת יחסים מתוך מקום של אגו ובעצם הבן אדם הראשון שנפגע מהאשמה שאנחנו רוצות להשליך על האחר זה אנחנו.
כשאנחנו בוחרות לסלוח אנחנו בוחרות לעשות את זה מתוך מקום שמבין שמי משלם את המחיר היקר ביותר זה אנחנו ולא האחר.
דיברנו על הקושי לסלוח ועל כך שסליחה היא תהליך. אני מלמדת שהתהליך הזה מתחיל ברגע של בחירה לסלוח. כי כשאני בוחרת לסלוח, זה כמו כל החלטה שאני מקבלת בחיים שלי, הבריאה מביאה לי מימון אנרגטי שיכול לעזור לתהליך הזה להתחיל לקרות בחיים שלי. כל בחירה, בחירה להתפטר ממקום העבודה, בחירה לצאת החופשי, בחירה לסיים מערכת יחסים, הבחירה כשלעצמה גורמת לתמיכה היקומית להגיע, והתמיכה היקומית הזאת היא כמו הרוח הגבית או הגל שמאפשר לתהליך הזה לקרות.
מירי היא מטפלת בתת מודע ובקערות טיבטיות וזו תמצית של מה שהיא עושה. יש לנו היכרות עמוקה מהימים שמירי למדה אצלנו את שיטת פרואקטיב ורפואת על. לפני כ-9 חודשים, מירי בחרה בחיים של נדודים. בשיחה מרתקת דיברנו גם על הפחדים, על אי הוודאות ועל סימנים שמגיעים בדרך. דיברנו על השער הזה של ראש השנה וכיפור שמאפשר לבקשה החדשה של הנשמה שלנו לרדת ואני אגיד גם, בסופו של דבר שכשאנחנו בוחרות לסלוח אנחנו מפנות הרבה אנרגיה שתקועה במרחב שלנו ובגוף שלנו ופתאום חוויית החיים שלנו משתנה לחלוטין פרק מרתק, ממליצה להאזין ולשלוח ליקרים שלנו.
