לפעמים החיים מחזירים אותנו בדיוק לאותו מקום שבו כבר היינו, רק כדי לגלות לנו שיש שיעור שעוד לא השלמנו. לפני כמה שנים ילדתי את בני נהר אור בשבוע 31, במהלך חופשה משפחתית במצרים. זו הייתה תחילתו של מסע מטלטל של פגייה, אי־ודאות, אמונה וניסים. שנתיים לאחר מכן מצאתי את עצמי שוב בבית החולים לניאדו, הפעם עם בתי יהלי, שהייתה רק בת כמה שבועות ונאבקה על חייה בטיפול נמרץ. בשיחה מרגשת וחשופה עם רחלי ראובן, במסגרת הפרויקט "על הניסים ועל הנפלאות", שיתפתי לראשונה את הסיפור שלנו ואת השיעורים העמוקים שלמדתי בתוכו. דיברנו על המתח שבין השתדלות לאמונה, על ההבדל בין להשפיע על המציאות לבין להתווכח איתה, ועל הענווה שנדרשת מאיתנו כדי לדעת מתי לפעול, מתי לבקש עזרה ומתי להסכים לקבל. שוחחנו גם על החיבור בין רוח לחומר, על החשיבות של רפואת החירום לצד העבודה התודעתית, על כוחו של שבט נשי תומך ועל השאלה שכל אחת מאיתנו יכולה לקחת לחייה: איך אני יכולה להפוך את מה שאני יודעת ומאמינה בו למעשה שמיטיב בעולם? ומעל הכול, זו שיחה על מתנת החיים, על הדברים שאנחנו לוקחות כמובנים מאליהם, ועל היכולת לגלות אור גם בתוך תקופות של חושך ואי־ודאות. אני מזמינה אותך להקשיב בלב פתוח, לקחת את מה שמהדהד בך, ולשתף אותי מה היה השיעור המשמעותי ביותר שלקחת מהשיחה.
האזנה נעימה