משנכנס אדר מרבין בשמחה…
כל שנה האמירה הזו מצחיקה אותי (אני צינית) לכי תהיי בשמחה בגלים הגבוהים האלו שמפרקים לך את הצורה.
בזמן הזה כל שנה אנחנו מתקלפות מזהויות שלנו כדי לפנות מקום להארה הגדולה שיורדת בפורים דרך השער של העד-לא-ידע. אנחנו בעצם מאבדות את עצמנו או יותר מדויק מאבדות חלקים בזהות שלנו כדי שנוכל לאפשר לזהויות אחרות בנפש שלנו להתגלות ולשרת את אור הנשמה.
וההתקלפות הזו… מביאה איתה אי וודאות ולעיתים גם חרדה.
אז איך אפשר לעבור בשער הזה, למות ובעצם להישאר בחיים?
על זה דיברנו בשיחה מרתקת, רעות אורה ואני.
רעות אורה היא אישה עצומה, מטפלת בטראומות והתמכרויות, מכוונת פנימה נשים לחיבור עמוק ואותנטי לחיים, דרך סדנאות, ותהליכים אישיים ובאמצעות כלים מעולם הטיפול, חסידות ותורת הסוד והקבלה
בשיחה מרתקת על השיעורים של הנשיות עפ"י תורת הקבלה, על האישה הדחויה שחיה בתוכנו, על האישה שמרגישה לא ראויה, על הפחד שלנו להיות חלשות ותלויות, על תעלת הלידה שאנחנו עוברות בה כעת ועל היכולת שלנו הנשים למות ולהיוולד מחדש.
פרק מרתק, ממליצה להאזין ולשתף.
